אוננות, הידועה גם בשם גירוי עצמי, הנאה עצמית או אוטו-ארוטיות, הייתה נושא לוויכוח ומחלוקת לאורך ההיסטוריה. יש הרואים בכך חטא או מעשה מביש, בעוד אחרים רואים בכך חלק נורמלי ובריא מהמיניות האנושית. למרות הדעות המקטבות, אוננות היא חוויה אוניברסלית לגברים ונשים כאחד ונהוגה מאז ימי קדם.

במאמר זה נתעמק בהיסטוריה, בפסיכולוגיה ובפיזיולוגיה של אוננות, כמו גם נפריך מיתוסים נפוצים ותפיסות שגויות. מטרתנו היא לספק מבט מקיף ובלתי משוחד על מעשה טבעי זה, המגובה בראיות מדעיות ובמחקר.

היסטוריה ותפיסות תרבותיות של אוננות

לפעולת ההנאה העצמית היסטוריה ארוכה ומורכבת, כאשר השקפות תרבותיות ודתיות שונות משפיעות על תפיסתה. בימי קדם, אוננות נתפסה כצורה של אהבה עצמית ונחשבה לחלק נורמלי של המיניות האנושית. למעשה, ראיות מראות כי המצרים הקדמונים, היוונים והרומאים כולם תרגלו וחגגו אוננות.

לעומת זאת, דתות רבות, כגון הנצרות, היהדות והאיסלאם, ראו באוננות באופן היסטורי חטא וצורה של חוסר מוסריות מינית. זה הוביל לעמדות שליליות וסטיגמה סביב המעשה, כאשר רבים מקשרים אותו עם רגשות אשמה ובושה.

למרות דעות שונות אלה, אוננות נותרה פרקטיקה נפוצה ונפוצה לאורך ההיסטוריה. למעשה, על פי מחקר שפורסם בשנת 2019 בכתב העת Journal of Sexual Medicine, כ -80% מהגברים ו -60% מהנשים אוננו לפחות פעם אחת במהלך חייהם.

הפסיכולוגיה של אוננות

אוננות היא כבר זמן רב נושא של עניין עבור פסיכולוגים, עם תיאוריות ומחקרים רבים מנסים להסביר את המניעים הבסיסיים שלה ואת ההשפעות על בריאות הנפש. זיגמונד פרויד, הידוע כ"אבי הפסיכואנליזה", האמין כי אוננות היא ביטוי טבעי ובריא של המיניות האנושית.

עם זאת, כמה פסיכולוגים קישרו אוננות מוגזמת לבעיות נפשיות שונות, כגון חרדה, אשמה והערכה עצמית נמוכה. בנוסף, מחקרים מסוימים מצאו קשר פוטנציאלי בין אוננות תכופה לבין סיכון מוגבר לפתח הפרעות בתפקוד המיני.

מצד שני, מחקרים הראו גם כי אוננות יכולה להיות השפעות פסיכולוגיות חיוביות. זה יכול לעזור להפחית מתח, להקל על מתח, ולשפר את מצב הרוח הכללי ואת הרווחה. לכן, חיוני להבין כי ההשפעות הפסיכולוגיות של אוננות משתנות מאדם לאדם ולא ניתן להכליל.

הפיזיולוגיה של אוננות

כדי להבין את התהליכים הפיזיים המעורבים באוננות, עלינו להבין תחילה את האנטומיה של איברי המין האנושיים. גם לזכרים וגם לנקבות יש אזורים ארוגניים באיברי המין שלהם, שכאשר הם מגורים, יכולים להוביל לעוררות מינית ולאורגזמה.

אצל גברים, הפין מכיל את העטרה, הפיר והשורש. העטרה והפיר יש שפע של קצות עצבים אשר, כאשר מגורה, לייצר תחושות מהנות. השורש, לעומת זאת, מורכב מבלוטת הערמונית ומשלפוחיות הזרע, המייצרות נוזל זרע.

אצל נקבות, הדגדגן הוא האזור הארוגני העיקרי, עם מעל 8000 קצות עצבים. הוא ממוקם בחלק העליון של פתח הנרתיק והוא אחראי על התחושות המענגות שחווים במהלך אוננות ויחסי מין.

במהלך אוננות, הן זכרים והן נקבות חווים תגובות פיזיולוגיות דומות. עם תחילת העוררות המינית, הגוף משחרר הורמונים כגון טסטוסטרון, אדרנלין ואנדורפינים, אשר מגבירים את קצב הלב, זרימת הדם ומתח השרירים. ככל שהגירוי נמשך, שינויים פיזיים אלה מובילים להנאה מינית ובסופו של דבר לאורגזמה.

מיתוסים ותפיסות מוטעות לגבי אוננות

למרות הנוהג הנפוץ של אוננות, עדיין יש הרבה מיתוסים ותפיסות מוטעות סביב זה. הבה נפריך כמה מן הנפוצים ביותר:

1. אוננות עלולה לגרום לבעיות בריאותיות.

זהו מיתוס נפוץ שהופרך על ידי מחקרים שונים ואנשי מקצוע רפואיים. להיפך, אוננות יכולה להיות בעלת השפעות חיוביות על הבריאות הפיזית, כגון הפחתת הסיכון לפתח סרטן הערמונית אצל גברים והקלה על כאבי מחזור אצל נשים.

2. אוננות יכולה להוביל לעיוורון, אי שפיות או פוריות.

כל אלה הן טענות שקריות ללא ראיות מדעיות התומכות בהן. אוננות היא פעולה טבעית ולא מזיקה שאין לה השפעות בריאותיות פיזיות או נפשיות ארוכות טווח.

3. אוננות נעשית רק על ידי מי שאין לו שותפים מיניים.

אנשים רבים שנמצאים במערכת יחסים מינית עדיין עוסקים בהנאה עצמית. אוננות היא פעולה אישית וטבעית שניתן לעשות ללא קשר למצב היחסים של האדם.

אוננות בחברה של היום

בחברה של היום, אוננות היא עדיין נושא טאבו, כאשר אנשים רבים מרגישים נבוכים או לא בנוח לדון בו בגלוי. עם זאת, עם עליית האינטרנט, המדיה החברתית והגישה הגוברת לחינוך מיני, יותר ויותר אנשים מתחילים להכיר ולאמץ אוננות כחלק נורמלי ובריא של המיניות האנושית.

יתר על כן, מגיפת COVID-19 העולמית הגדילה עוד יותר את הפופולריות של אוננות,